האתגרים בתרגום צוואות

איך זה, בעצם, שצוואות הן מהחומרים שהכי קשה לתרגם? למה השפה של צוואות כל כך גבוהה, בהתחשב בכך שהיא נוגעת לעניינים אינטימיים של אדם פרטי ולא לתאגיד? ההשערה שלי היא שזה בגלל הפחד מהמוות. איכשהו, אם צוואה כתובה בשפה גבוהה אז היא, והמוות שאיתה, פחות “אמיתיים”.

מעבר לתיאוריה, צוואות קשה לתרגם כי היחס של שיטות המשפט למוות שונה כל כך בין שיטות משפט ומדינות. בישראל, למשל, יש חופש גדול לצוות ואדם יכול אפילו לצוות מה יעשה ברכושו לאחר מות היורש. בצרפת לעומת זאת לא ניתן לנשל את הילדים מהירושה. בישראל מורישים לפי “פרנטלות” (ענפים), ובמקומות אחרים בשיטות המכונות per stirpes או per captia. כל שיטת משפט מתייחסת באופן שונה לשאלה מה עושים כאשר היורש נפטר והשאיר אחריו ילדים. בקיצור – עולם המושגים שונה לחלוטין.

ולכן, פעמים רבות, מילה פשוטה כמו assumption או collision (ובטח מילים שוברות שיניים כמו apportionment) תהפוך בעברית למשפט שלם, במטרה להסביר לא רק את המשמעות של המושג אלא את המשמעות שלו בהקשר המסוים של צוואה בשיטת המשפט לפיה היא נכתבה. הדבר דורש, כמובן מחקר מעמיק. צוואות הן בהחלט אתגר, אבל אתגר מעניין!